גזר דין בתיק ת"פ 37265-06-11

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה - לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק). הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, והעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק, הומרה בעבירה לפי סעיף 348(א) לחוק. על-פי ההסדר, מנועים הצדדים בטיעוניהם לעונש מלחרוג מעובדות כתב-האישום המתוקן, מלסתור אותן ומלהוסיף עליהן. הסדר-הטיעון לא חל על גזר-הדין.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה. המתלוננת הנה קטינה ילידת 1999, אשר שוהה במוסד לבנות במרכז ירושלים. ביום 25.5.11, בסמוך לשעה 12:00, יצאה המתלוננת מהמוסד לחנות צעצועים ברחוב שטראוס (להלן - החנות). באותה העת, שהה הנאשם בחנות ורכש פריטים לבני משפחתו. המתלוננת עברה בסמוך לנאשם והתחככה מבלי משים במכנסיו. הנאשם פנה אל המתלוננת ושאל אותה מה ברצונה לרכוש בחנות הצעצועים. היא ענתה לו, כי היא מעוניינת בעגיל ואין לה כסף לרכשו. הנאשם הציע לרכוש לה את העגיל, אך ביקש קודם לכך "לבדוק" אותה. המתלוננת הגיבה בחיוב להצעה. בהמשך, הורה הנאשם למתלוננת להיכנס לחדר מדרגות סמוך, אולם לאחר שראה כי במקום נמצאים עוברי אורח, אמר למתלוננת להיכנס לסניף קופת חולים בקרבת מקום. הנאשם והמתלוננת נכנסו לתא שירותים בסניף קופת חולים, שם הורה הנאשם למתלוננת להוריד את חולצתה, את חצאיתה, את גרביה ואת תחתוניה; והמתלוננת עשתה כדבריו. הנאשם ליטף את חזה של המתלוננת מעל גופיה שלבשה, ליטף את ישבנה והביט מקרוב על איבר מינה. לאחר מכן נישק הנאשם את המתלוננת על לחייה. בשלב זה הורה הנאשם למתלוננת ללבוש את בגדיה, המתין לה מחוץ לתא השירותים ויצא עמה מחוץ לסניף קופת החולים. הוא נתן לה שקל אחד לרכישת עגיל בחנות הצעצועים, כפי שהבטיח. במעשיו האמורים לעיל עשה הנאשם מעשה, לשם גירוי מיני, בקטינה שגילה פחות מארבע-עשרה שנה.

3.         הנאשם הנו יליד 1977, נשוי ואב לארבעה ילדים ומנהל אורח חיים חרדי. הוא בעל השכלה תורנית, סיים שתים-עשרה שנות לימוד ולמד שבע שנים נוספות בישיבה. עובר למעצרו למד בכולל ועסק בעבודות מזדמנות. בגין האירועים הנדונים נתון היה הנאשם במעצר בתקופה של כחודש ימים, מיום 19.6.11 ועד ליום 20.7.11. לאחר מכן, היה נתון ב"מעצר בית" מלא, בתחילה - כשנה בבית הוריו, ובהמשך - מאז חודש ספטמבר 2012 ועד היום - בביתו, והשתלב בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין במסגרת שירות המבחן. אין לחובתו של הנאשם עבר פלילי, אך בשיחותיו עם מטפליו דיווח, כי לפני כעשר שנים ביצע מעשה מגונה בקטינה, וכי תיק החקירה שנפתח נגדו בעניין זה נסגר.

4.         בעניינו של הנאשם הוגשו שתי חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות. בחוות-הדעת הראשונה, מיום 30.4.12, צוין כי הנאשם הנו בעל יכולות אינטלקטואליות גבוהות וזכה להערכה על הצלחתו בלימודים התורניים. ואולם, הוא בעל דימוי עצמי נמוך וקווי אישיות נרקיסיסטיים, כאשר הוא ממוקד בצרכיו ומתקשה לזהות את צורכי האחר, ולאורך השנים סבל מקשיים ותסכולים עמם התקשה להתמודד, לרבות בתחום המיני. עוד צוין בחוות-הדעת הראשונה, כי אמנם הנאשם שיתף פעולה בבדיקה, אולם ניכר היה רצונו לרצות את הבודקת, ולהציג עצמו באופן מניפולטיבי כמי שעבר שינוי משמעותי; וכי למרות שביטא אחריות לביצוע העבירה, לא התייחס למוגבלותה הקוגניטיבית של נפגעת העבירה וגילה הצעיר. עורכת חוות-הדעת הדגישה, כי העבירה הנדונה התאפיינה בקשיים בריסון דחפים בשליטה עצמית, וכי ייתכן שהנאשם הוא בעל דחפים מיניים מוגברים. במסגרת הערכת המסוכנות ציינה עורכת חוות-הדעת כפקטורים סטטיים (קרי - גורמים הקשורים לעברו של הנאשם ולפנומנולוגיה של עבירותיו) - את ביצוע העבירה בנערה כבת שתים-עשרה, זרה לנאשם, במקום ציבורי; את העובדה שמדובר במספר מעשים מגונים במהלך אירוע אחד; ואת הודאתו של הנאשם כי ביצע מעשה מגונה לפני כעשור בקטינה. כפקטורים דינמיים (דהיינו - גורמים הקשורים לאישיותו, לסביבתו ולנטייתו המינית של הנאשם), מנתה עורכת חוות-הדעת את העובדה שהנאשם נטל אחריות על מעשיו, גילה רגשות חרטה ובושה והביע אמפתיה לקורבן; את קשייו של הנאשם בדחיית סיפוקים; ואת שיתוף הפעולה של הנאשם בטיפול הייעודי לעברייני מין, אם כי הלה הותיר רושם שהוא מנסה ליצור חזות של מי שעבר שינוי משמעותי. לנוכח שילובם של גורמי הסיכון הסטטיים והדינמיים, סבר המרכז להערכת מסוכנות בחוות-דעתו הראשונה, כי המסוכנות המינית הנשקפת מהמשיב היא בדרגה בינונית.

            הואיל ושירות המבחן ביקש ארכה של מספר חודשים להכנת תסקירו כדי לעקוב אחר הטיפול השיקומי, הוזמנה לבקשת הסניגוריה הערכת מסוכנות מעודכנת בעניינו של הנאשם. בהערכת המסוכנות המשלימה, מיום 14.11.12, צוין כי גם בפגישה הנוספת שהתקיימה עם הנאשם, תיאר הלה את העבירה תוך נטילת אחריות והבעת אמפתיה לנפגעת, ואולם כמו בבדיקה הקודמת לא ניכר חיבור רגשי ודבריו נשמעו כמדוקלמים. עורכת חוות-הדעת קיבלה מכתב עדכון מידי ד"ר ברנד, ממנו קיבל הנאשם טיפול אישי פסיכולוגי, והנאשם עדכן אותה על הטיפול האמור. ההתרשמות הקלינית והאבחון של הנאשם בחוות-הדעת המשלימה היו דומים לאלו שבחוות הדעת הראשונה. במסגרת הערכת המסוכנות העדכנית, ציינה עורכת חוות-הדעת את הפקטורים הסטטיים שצוינו בחוות דעתה הקודמת. באשר לפקטורים הדינאמיים, היא מנתה, בנוסף לאלו שצוינו בעבר, את העובדה שהנאשם משתתף בטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין ובטיפול פרטני, וכי ניכר שהטיפולים משמעותיים עבורו, שהוא מצוי בתהליך של שינוי, ושהוא זקוק לתהליך טיפולי ממושך, שכן כיום תובנתו לגורמי הסיכון היא נמוכה והוא חסר אסטרטגיות למניעת מעידות. בפרק הסיכום וההמלצות העדכני ציינה עורכת חוות-הדעת, כי רמת המסוכנות המינית פחתה, והיא כיום בינונית עד נמוכה; כי סיום בהצלחה של הטיפול הייעודי, עלול להפחית את המסוכנות המינית; וכי מנגד, הפסקת הטיפול טרם סיומו עלולה להעלות את המסוכנות המינית.

5.         בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן. בתסקיר הראשון, מיום 10.7.12, התרשם שירות המבחן כי מדובר בנאשם המאופיין ברמת דחפים מיניים מוגברים ועיסוק יתר במין, וכי העבירה בוצעה על-רקע עיוותי חשיבה ביחס למתלוננת. שירות המבחן אף התרשם, כי ברקע לביצוע העבירה עמדו תחושות שליליות של הנאשם, של ייאוש וחוסר אונים, בתקופה שבה היה שרוי בלחצים כלכליים ובקשיים משפחתיים, שפורטו בתסקיר. בתחילת הקשר עמו, התרשם שירות המבחן מהנאשם כאדם מניפולטיבי השרוי בחרדה גבוהה, המתבטא באופן רציונאלי והמתקשה לשתף פעולה בטיפול. לאורך הזמן התרשמה קצינת המבחן מיכולתו של הנאשם לשתף פעולה, באופן הדרגתי, בתכנים משמעותיים לתהליך טיפולי. על-רקע השתלבותו של הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין בשירות המבחן, ביקש שירות המבחן בתסקירו הראשון לדחות את המשך הדיון לשם מעקב אחר ההתקדמות בטיפול הקבוצתי.

            בתסקיר משלים שהוגש על-ידי שירות המבחן ביום 25.11.12, דווח על המשך הטיפול הקבוצתי שקיבל הנאשם בשירות המבחן, בצד טיפול פסיכולוגי פרטני אצל ד"ר ברנד. ד"ר ברנד מסר לשירות המבחן, כי הנאשם עבר תהליך טיפול משמעותי ושיפר את יכולותיו האמפתיות, וכי הוא מודע בצורה טובה יותר למניעים שעמדו ברקע לביצוע עבירת המין. שירות המבחן התרשם, בין-השאר לאור הערכת המסוכנות המעודכנת מהמרכז להערכת המסוכנות, כי הנאשם עושה מאמצים כנים להפנים את התהליך הטיפולי ולזהות מצבי סיכון. עם-זאת, העריך שירות המבחן כי הנאשם נרתם כיום בעיקר במישור הקוגניטיבי-רציונאלי, ויש צורך להעמיק עמו את העבודה ביחס לעולמו הרגשי והפנימי. לאור ההתקדמות בתהליך הטיפולי, העובדה שהנאשם נוטל אחריות לביצוע העבירה וממצאי הערכת המסוכנות לפיהם רמת המסוכנות כיום היא נמוכה עד בינונית - המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות, בצד צו מבחן ופיצוי למתלוננת, אשר יאפשר את המשך התהליך הטיפולי.

6.         לבית-המשפט הוגש תסקיר נפגעת עבירה אודות המתלוננת, שהנה כאמור ילידת 1999, והייתה כבת שתים-עשרה בעת האירוע. התסקיר מגולל בהרחבה ובפירוט את נסיבותיה האישיות, ובכלל זה הקשיים והמגבלות שבהן היא לוקה, ואת תוצאות הפגיעה של המעשה המגונה והשלכותיו הקשות של האירוע הטראומתי הן על המתלוננת והן על משפחתה, אשר לא יפורטו בגזר-הדין מחמת צנעת הפרט.

7.         בפרשת גזר-הדין העידו מספר עדים מטעם הנאשם. העד שמואל מלול, ששימש כמפקח על הנאשם במסגרת השחרור בערובה, ועקב אחר הנאשם בתקופת ההליך הטיפולי, שיבח בעדותו את אופיו הטוב של הנאשם, התנהלותו החיובית, נועם הליכותיו ואמינותו; ותיאר את הסבל שחוו הנאשם ובני משפחתו בתקופת שחרור הנאשם מביתו. אשתו של הנאשם תיארה, בגילוי לב ובכאב, את השלכת מעידתו הקשה של הנאשם על חייה וחיי הילדים, בעקבות הרחקתו של הנאשם מן הבית, ואת כברת הדרך הארוכה שעבר הנאשם בהליך הטיפולי. בנוסף, הוגש מטעם הסנגוריה מכתבו של הרב משה סאקס, מהכולל שבו למד הנאשם. הרב שיבח את מידותיו הטובות של הנאשם, ואת נכונותו לעזור לזולת בכל עת. הוא ביקש במכתבו לנקוט בקו הרחמים כלפי הנאשם, וכפועל יוצא - כלפי בני משפחתו שנקלעו למצוקות אישיות ולמשבר כלכלי. כמו-כן, הוגש מטעם הנאשם מכתבו של הרב אברהם ארונובסקי, המכיר את הנאשם הן מלימודיו בכולל שתחת ניהולו, והן מיחסי שכנות. הוא תיאר את הנאשם כדמות חיובית, וכמי שנוטה לסייע לקהילה ולפרט; עמד על התקופה הקשה שעברו הנאשם ובני משפחתו בתקופה שבה הוטלו על הנאשם תנאים מגבילים; וביקש לאפשר לנאשם לחזור בהקדם ללימודים הסדירים. הסנגוריה אף הגישה מכתב בעניינו של בנו הקטין של הנאשם, שנקלע למצוקה עקב הרחקתו של הנאשם מהבית.

8.           ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה. בנוסף הדגישה ב"כ המאשימה, את הנזקים שנגרמו למתלוננת מהאירוע המיני הטראומתי, וכן את השלכות האירוע על בני משפחתה, זאת בין-השאר, לאור העובדה שמדובר במשפחה חרדית. באשר לנסיבות המקלות, כמו הודאתו של הנאשם, החרטה שהביע על מעשיו וההליך השיקומי שהשתלב בו, ציינה ב"כ המאשימה כי עדיין נשקפת מסוכנות מהמשיב בדרגה בינונית-נמוכה, זאת לאור קשייו בדחיית סיפוקים, התובנה הנמוכה לגורמי הסיכון, והעובדה שהשינוי שעבר הוא בעיקר ברמה הקוגניטיבית ללא חיבור רגשי. היא עתרה להטלת מאסר בפועל של ממש, וביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות.

9.         ב"כ הנאשם לא הקלה ראש בחומרת העבירה. עם-זאת, היא גרסה כי המעשים מצויים במדרג הנמוך של חומרת העבירה, זאת בין-השאר לאור העובדה שהאירוע נמשך זמן קצר, ושהנאשם עצר בעד עצמו מלהמשיך ולבצע במתלוננת מעשים מגונים ברגע שתקפו אותו רגשות אשם וחרטה. היא סברה, כי ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם, ולהסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות - זאת לאור הודאתו במיוחס לו, והחרטה שהביע על מעשיו; נסיבותיו האישיות שתוארו בחוות-הדעת ובתסקירים; השתלבותו בטיפולים אפקטיביים - הן טיפול קבוצתי והן טיפול פסיכולוגי פרטני; והעובדה שהיה נתון במעצר של ממש במשך חודש, וב"מעצר בית" ממושך לאחר מכן, כאשר במשך כשנה הורחק מילדיו.

            במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש ביקש הנאשם מחילה ממי שפגע בה, תיאר את הרקע לביצוע העבירה עת היה נתון במשבר אישי על-רקע מצוקה כלכלית, ועמד על התהליך השיקומי שהשתלב בו.

10.       העבירה שבה הורשע הנאשם - לפי סעיף 348(א) בזיקה לסעיף 345(א)(3) לחוק - היא חמורה, והמחוקק קצב בצדה עונש מאסר מרבי של שבע שנות מאסר. מעשיו של הנאשם נלוזים ומכוערים, והוא לא היסס לבצעם כלפי קורבן מזדמן - ילדה כבת שתיים-עשרה שבה פגש בחנות צעצועים. הוא הובילה, אגב פיתוי וניצול תמימותה, לתא שירותים בבניין ציבורי לשם ביצוע זממו וסיפוק יצריו הבזויים. יודגש, כי על-יסוד הוראת סעיף 335 לחוק, עונש המאסר המזערי שיש להשית על הנאשם עומד על רבע מהעונש המרבי, קרי - על שנה ותשעה חודשים, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונש; וכי על-פי הוראת הסעיף האמור, העונש המזערי לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי.

בענייננו, קיימות נסיבות מחמירות, הן אלו המנויות בהגדרת העבירה עצמה, והן אלו הנוגעות לנסיבות ביצועה. הנסיבה המחמירה, הנכללת ביסודות העבירה, היא ביצועו של המעשה המגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה שנים. לכך מתלוות נסיבות מחמירות נוספות, כל אחת כשלעצמה, לא כל שכן בהצטברותן, וביניהן: ביצוע העבירה בקטינה זרה לנאשם, ברשות הרבים; פיתוי הקטינה שנכנסה לחנות הצעצועים בהצעה לרכוש לה עגיל, על-מנת שתתלווה אל הנאשם למקום מוסתר לשם ביצוע מעשים מגונים; הפרש הגילאים בין הנאשם (שהיה כבן 34) לבין הקטינה הנפגעת (שהייתה בת 12); העובדה שמדובר באירוע מתמשך שכלל מספר מעשים מגונים; והפגיעה בצנעת הילדה ובפרטיות שלה - שכללה הפשטה מבגדים ומגע באיברים אינטימיים. לנסיבות המחמירות האמורות אף מתלווים הנזק הנפשי שהוסב למתלוננת מהאירוע המיני הטראומתי, וכן השלכות המעשים על בני משפחתה כמפורט בתסקיר נפגעת העבירה.

            סבורני, כי אין מנוס מהטלת מאסר בפועל על הנאשם, לריצוי של ממש בין כותלי הכלא, זאת נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, שפורטו לעיל. המאסר מתחייב ראש לכל משיקולי גמול ולשם הוקעת המעשים הנלוזים. עונש זה אמור לשקף את סלידת החברה ממעשים אלו, וליתן ביטוי ראוי לערך החברתי המוגן של שמירה על שלמות נפשם וגופם של ילדים וקטינים מפני פגיעה מינית. המאסר מתחייב אף לשם הגנה על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהנאשם בתחום המיני, שאמנם בעקבות הטיפול שקיבל הנה כיום בדרגה נמוכה-בינונית (לאחר שבעבר הייתה בדרגה בינונית), וכן לשם הרתעה אפקטיבית - אישית וכללית. כמו-כן, יש להביא במניין השיקולים לעניין העונש את הנזק הנפשי שהוסב למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ואת השלכות המעשים עליה ועל משפחתה, אשר פורטו בתסקיר נפגעת העבירה.

            לעניין משך המאסר, יש מקום להתחשב לקולא, בין-השאר, בהודאתו של הנאשם ובחרטה שהביע על מעשיו; בנסיבותיו האישיות שתוארו בתסקיר שירות המבחן, בחוות-הדעת מהמרכז להערכת מסוכנות, בראיות שהוגשו בפרשת גזר-הדין ובטיעוני באת-כוחו; בהליך השיקומי הממושך שבו השתלב הנאשם, הן הקבוצתי והן האישי; ובעובדה שהנאשם היה נתון במעצר במשך כחודש ימים, ולאחר מכן - הורחק מביתו וממשפחתו, במסגרת חלופת מעצר, במשך כשנה. נסיבות אלה מאפשרות הקלה בתקופת המאסר שתוטל על הנאשם, אך אין בהן כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר של ממש והסתפקות בהטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. בנסיבות המקרה דנן, אין מנוס, אפוא, מהטלת מאסר של ממש כאשר תקופת המאסר תאזן בין האינטרס הציבורי, ושיקולי הגמול וההרתעה - מחד גיסא, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי השיקום - מאידך גיסא.

11.       על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לקולא ולחומרה, אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.         למאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי, בניכוי תקופת המעצר מיום 19.6.11 ועד ליום 20.7.11.

ב.         לשנת מאסר על-תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת מין מסוג פשע.